‏הצגת רשומות עם תוויות פסח. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פסח. הצג את כל הרשומות

יום שני, 2 באפריל 2012

הנה פסח כבר כאן ...

פסח .  חג הגאולה . 
גאולה אמרתם?  לא ממש ...
כל שנה אני מבטיחה לעצמי , שהשנה אני לא משתגעת ,  אני מנקה  בשפיות , רק מה שחייבים , בלי לאבד פרופורציות  ... 
אבל ... החלטות לחוד  ומעשים  לחוד ...
כבר בפורים ... מתחילות החברות לשאול: "התחלת לנקות?  עשית משהו?  את מתקדמת?"...
ההיסטריות  הטיפוסיות כבר בט"ו  בשבט  מתחילות לסדר ארונות ומדפים ...
אני מודה שגם אני הייתי כזאת פעם , מתחילה בט"ו בשבט ...  אבל עם השנים , והגיל  והתובנות  על החג הזה , והמחשבות על מה שריבונו של עולם התכוון כשהוציא אותנו ממצרים - חלק מההיסטריה עברה ...
ובכל זאת  כששכנה  מצד ימין  מתחילה להוציא רהיטים מהבית ...
ושכנה מצד שמאל  עומדת עם צינור מים מחוץ לבית ...
זה משפיע גם עלי ...
ואז כל ההחלטות שאני לא משתגעת השנה ...  נשכחות ...
וכשמרתון הנקיונות מתחיל , יש אזורים בבית שהכניסה אליהם אסורה ...
ואין להסתובב עם אוכל מחוץ למטבח , כלל שקיים אצלי לא רק בפסח , אבל ברוב ימות השנה , לא תמיד אני מצליחה לאכוף אותו ...
וכשלבסוף אני מתחילה לנקות את המטבח (מה שבעצם צריך לנקות  בהתחלה .. אבל טיפה שכחנו ואנחנו מנקים עוד מיליון דברים אחרים שהקשר בינם ובין פסח - מקרי לגמרי)...
החלק האהוב עלי ... הוא המקרר .  ולמה אתם שואלים ?  מאוד פשוט .  לא סתם שילמתי כל-כך הרבה כסף על המקרר הזה ...  ה - כ - ל  מתפרק בו ... המגירות , הזכוכיות , המדפים , כל מה שרק אפשר לחשוב - נשלף החוצה ...  הנאה צרופה ...
האיש שלי עומד מהצד , קצת המום ... "מזל שאת המנוע את לא מפרקת" , הוא ממלמל .
"אתה חושב שאני יכולה לפרק את המנוע?" ...  אני שואלת, רק כדי לראות את החיוורון שלו מעמיק ...
ומבלי לפרט באילו אמצעים מוזרים השתמשתי במבצע הפסח הזה ...(למשל : קיסמי אזניים  לחריצים במקרר )... בסוף  אצל כולם הכל נקי .  אצל אלו שהתחילו בט"ו  בשבט וגם אצל אלו שניקו רק בשבוע האחרון ...
ולבסוף  כשהכל מבריק ונוצץ  וגם החלונות  והתריסים  כשרים למהדרין ... ריבונו של עולם שולח אלינו רמז קל , בדמות  אובך  וגשם  בערב פסח ... כמו אומר לנו : "חבר'ה  החמץ  לא קשור  לתריסים , ולא לחלונות  ולא למרבית  הדברים שניקיתם" ...
וכולנו מסתכלים בעיניים כלות בגשם  שמחרב לנו את הנקיון .... 

מלבד כל השרירים שכואבים בערב פסח , יש כאב אחד שהוא יותר גרוע
עם הכאב  הפיזי אני יכולה להתמודד ...  מה שיותר קשה הוא החלל בנשמה שיש לי ,  שכן זה הפסח השני שאני מתכוננת אליו בלי אמא שלי בסביבה .  בלי  ההערות שלה , בלי העצות  שלה , בלי הטלפונים  האינסופיים שלי אליה , כדי לספר לה על עוד משהו שעשיתי  ולקבל ממנה פירגון אינסופי . היא חסרה לי כל הזמן , אבל בחגים זה נהיה יותר גרוע  ...
בשנים האחרונות ההורים שלי היו מתארחים אצלנו כל החג . 
עכשיו כשאימא שלי איננה , אבא בא אלינו , מה שמביא אותי לנושא ה"בוער" הבא ...
נושא שמעסיק אותנו כל שנה מחדש , בפסח .
עניין הקטניות ...
האמת היא שלדעתי העניין  הזה מעסיק את כל עם ישראל , לא רק אותנו...
אשכנזים  לא אוכלים קטניות בפסח .  אצל עדות המזרח זה קצת יותר מורכב .
רוב עדות המזרח אוכלים קטניות , חלקם אוכל  סוגים מסוימים של קטניות וסוגים אחרים לא ...
אצלנו  ...  החצי השני שלי - הוא מאוכלי הקיטניות ...  אני לעומת  באה מבית אשכנזי  ...
לכאורה אין בעיה .  אחרי שנישאנו "בעיית" הקטניות שלי נפתרה ... (זה לא היה כזה פשוט ... לקח לי כמה שנים להתרגל לעניין הזה)... 
אבל - אם אני מארחת את אבא שלי ...  זה כבר סיפור אחר . אני משתדלת  שהכל יהיה כמו שאבא שלי רגיל .
לזכותו של האיש שלי יאמר שהוא לא עושה בעיות :-) .  אפשר לחיות שבוע בלי אורז  ובלי קטניות ...
וכאן מתחיל מסע הקניות שלנו לפסח ... על כל מוצר אני מתעכבת  כדי לבדוק מה ללא חשש קיטניות , ומה הוא רק לאוכלי קניות ...מה שהופך את חווית הקניה לחוויה מפוקפקת למדי ... אחרי כמה שעות  בסופר - אני מרגישה  כמו רץ מרתון לפני שריקת הסיום ...
בסוף גם הקניות  נגמרות ...
מה שמצחיק אותי כל שנה מחדש הוא :
שאנחנו עובדים כל-כך קשה לכבוד החג הזה ...
מנקים בטירוף , רצים , וקונים וכותבים  רשימות כדי לא לשכוח משהו  ...
ו... שבוע קצר  והכל  נגמר  :-) .
אז שיהיה לכולנו חג כשר ושמח !
ורק דברים טובים !

יום שישי, 15 באפריל 2011

"שמחה רבה , שמחה רבה , אביב הגיע פסח בא"...

האמת היא שצריך להודות לחברתי היקרה על הפוסט הזה ...
היא שכתבה לי את התגובה הזאת , גרמה לי להתגבר על התלבטויות רבות ולפרסם את הפוסט הזה - שבעצם לא חשבתי שאפרסם ...
כי עכשיו בזכותה אני מבינה שבכל זאת אני כנראה כן נורמלית , וזה ששבועיים אני מנקה ובוכה - זה טבעי ...
וזה שאני מרגישה חלולה מבפנים , ועכשיו לפני פסח זה יותר חזק ממקודם - זאת תגובה טבעית לכך שאמא שלי לא פה . 
הכל קשה לי לקראת החג הזה .
ההכנות , הנקיונות , התוכניות ...
הכל זה בלעדיה ...
חסרים לי הטלפונים אליה ...
לספר לה כל יום מה עוד ניקיתי ... מה עוד עשיתי לקראת החג .
חסר לי הפירגון האינסופי שלה , שלפעמים הייתי צריכה להגיד לה : "טוב אמא , כולם מנקים לא רק אני"...
וזה אחרי שהיא הייתה מתפעלת כשסיפרתי  לה על השיטה שאני מנקה את החריצים במקרר ...
הטירוף של  פסח בלי אמא , הוא לא אותו דבר ... אין לו את אותו הטעם ...
אבל הכי קשה ...
מה שהיה לי הכי קשה ...
זה הקניות ...
בחמש השנים האחרונות ,מאז שאמא חלתה בפעם הראשונה - הם היו באים אלינו לליל הסדר .
ונדמה לי שלפחות פעמיים או שלוש הם נשארו אצלנו כל הפסח .
ועכשיו המורכבות  הקלה...
ההורים שלי אשכנזים והאיש שלי ספרדי .
מי שמבין קצת יודע שלספרדים ואשכנזים יש מנהגים שונים בפסח , בעניין קטניות  ואוכל בכלל .
אנחנו אוכלים קטניות , אבא ואמא לא .
ובגלל שהם היו באים אלינו - נהגנו כמותם .
לכבד אותם .
אז עשינו פסח בלי קטניות  ובלי אורז - ולא קרה שום אסון ...
מה שהיה קורה בפועל , בקניות ... זה שהייתי מתקשרת לאמא שלי כל שתי דקות ושואלת :
"אמא , על הטונה אין מהדרין אבל יש בד"ץ , זה בסדר"?
"אמא , בד"ץ  הבית - יוסף" זה  מספיק טוב"?
"אמא , שתי קופסאת מיונז יספיקו"?
 ואמא הייתה צוחקת מעברו השני של הקו , על כל צילצול שלי ...
 "שוב פעם את מתקשרת? אמרתי לך - מה שתקני זה טוב "... 
אבל אני שרציתי שהכל יהיה מושלם  וכמו שהם רגילים , לא התפשרתי והייתי ממשיכה להתקשר :
"אמא , אם אני קונה חרוסת מוכנה , ולא אכין בעצמי ... זה בסדר"? ...

ככה כל הקניות ...
זה היה כאילו היא עומדת לידי  ואנחנו קונות ביחד לחג ...
וזה היה גם מצחיק וגם משעשע ...
וגם ... הייתי רגילה להתקשר ולשאול ...

והשנה?...
עשיתי את הקניות בראש מושפל , שלא יראו את הדמעות ...
רק רציתי שזה יגמר ...
עברתי ממדף למדף , לקחתי מה שצריך ...
ההרגל לבדוק את ההכשרים  נשאר , אבל לא התקשרתי  לשאול ...