ילדה לתפארת מדינת ישראל ...

יש  ילדים  שנולדים  עם  אופי .  כזאת  היא הקטנה שלי .
מהיום שנולדה היא יודעת בדיוק מה היא רוצה ...
גם כשהייתה ממש קטנה ורצונות שתינו התנגשו , היא לא ויתרה  ובעקשנות  חסרת  פשרות השיגה  את כל מבוקשה ...
כבר כתבתי  עליה : כאן  ...  (ויש כאלו שלא הבינו את הבדיחה שהסתתרה בתוך המילים , אבל כאמור אסור לי להסביר) ...
וגם כתבתי על הפרויקט  שיזמה ...
אני רוצה לחזור לפרויקט הזה , כיוון שעברו שנתיים מאז כתבתי , מאז שהפרויקט התחיל לפעול , וקרו דברים בינתיים ...

הקטנה שלי , שבעצם היא כבר לא כל-כך קטנה .... הייתה לפני שנתיים בסיור בהר הרצל  ושם היא נוכחה  לדעת שיש חללים מתש"ח שלא נשאר מי שיזכור אותם , לא נשאר מי שיעלה לקברם ...
בתום  השואה עם סיום מלחמת העולם השניה  - הגיעו ארצה ניצולי שואה , נצר אחרון למשפחתם .
הם איבדו את כל מה שהיה להם בחייהם הקודמים , במזרח אירופה ובאו לארץ חדשה  להתחיל הכל מחדש ...
רבים מהם התגייסו מיד כדי להילחם על המדינה שבדרך .
חלקם  נהרגו . 
לא נשאר איש מבני משפחתם שיעשה אזכרה ביום נפילתם .
הילדה שלי הבינה לתדהמתה שיכול להיות שיש אנשים  אשר נפלו למען המולדת ושנים רבות איש לא עולה לקיברם ...
אמנם  הם רשומים באתר ההנצחה של צה"ל ומדינת  ישראל  מזכירה את כל חלליה ביום הזיכרון ,  אבל אזכרה אישית , ביום הפטירה ממש ... לזה הם לא זוכים ...

שיר  שלי - החליטה לעשות מעשה.  עצם הרעיון שאף אחד לא זוכר , זיעזע אותה . היא התחילה לאסוף  את שמות כל חללי תש"ח  אך משהבינה שמדובר על אלפים  רבים -  החליטה להתמקד בחללי  "נצר אחרון" .   אותם ניצולי שואה , אשר הגיעו ארצה בודדים  ונהרגו על הגנת המולדת .
היא הכינה רשימה מסודרת  של שמם , מקום קבורתם  ותאריך הפטירה שלהם .
ברגע  שהיה לה קלסר מסודר עם כל השמות (יש כמעט 300 ) ,
היא החלה לגייס את  חבריה וחברותיה  לענין .
הרעיון פשוט :  כל מי שמוכן להתנדב ולאמץ חלל - עושה משהו  לכבודו ביום הפטירה .
אפשר  להדליק נר נשמה , אפשר לעלות לקבר  להתיחד עם זיכרו,  אפשר  להגיד פרק תהילים לעילוי נשמתו  .
כל מתנדב  כפי  הבנתו .
העיקר  שנזכור ...
המהדרין  (והיו כאלה)  אירגנו מניין  ועשו אזכרה לחלל "שלהם" בבית  העלמין .
מישהי  הדפיסה  מאתר  "יזכור"  את דף  המידע  על  החייל שלה ,  והניחה כמה עותקים על המצבה שלו , כדי שאנשים שעוברים שם יוכלו לקרא קצת על תולדות חייו .
יש מישהי שמלמדת שיעור שבועי לעילוי נשמת החייל שלה .
יש כמה סיפורים מרגשים על מספר  חללי נצר אחרון , שפעם ראשונה אחרי  עשרות שנים , עשו להם אזכרה בבית העלמין .

הילדה  מאוד  מסורה לענין . היא מסתובבת דרך  קבע  עם  הקלסר ,  כך שאם מתקשר אליה מישהו  , היא מיד יכולה למסור לו שם של חייל , תאריך נפילה  ומקום קבורה ...
אבל , עדיין חסרים מתנדבים .
שיר אומרת שיכול להיות שאנשים פוחדים להתנדב , מכיוון שהם חוששים שזה יחייב אותם מדי ...
אבל בעצם  זה לא דורש מהמתנדב הרבה ...
אפשר לעשות גם משהו קטן ,  העיקר לזכור .

הסיפור על העניין הזה התגלגל ואיכשהו הגיע לכתבת "עולם קטן"  ,  אחד העלונים של שבת .
ביום שישי לפני שבועיים , בגליון של ליל הסדר  היא פרסמה כתבה על הפרויקט של שיר -  תחת הכותרת :"אמץ חלל" .
ממוצאי שבת הנייד של שיר לא מפסיק לצלצל ...  הרבה אנשים רוצים לקחת חלק  בפרויקט ...
אנשים מתקשרים ומספרים לה סיפורים אישיים בנושא הנצחה ,חלק רוצים להביע התפעלות ולתמוך ,
ויש כאלו שאף מתייעצים איתה איך לקיים את טקס  יום הזיכרון .  בגלל שהיא כל-כך מסורה לנושא  היא צברה גם ידע לא מועט בענייני הנצחה ...

אבל  כמו שכבר כתבתי ,  עדיין חסרים מתנדבים .
מי שרוצה לקחת חלק  מוזמן  לשלוח לשיר מייל , לכתובת :  shircohen22@walla.com

                                                 תמונה מאחת  האזכרות

"לזכור את הגיבורים"

את הפוסט הזה , התבקשתי לכתוב ...
הגענו לזמנים טובים ...
מבקשים ממני לכתוב ...
זה אומר  שיש אנשים שמאמינים , שקוראים את הבלוג הזה :-) ...
אני רוצה  לספר לכולם על הפרויקט של שיר .
בתי הקטנה , שכבר כתבתי עליה כאן , ונדמה לי שבעוד מקומות ...
בעקבות  סיור  לימודי  בהר הרצל - שיר שמעה מהמדריך  על חללים שנפלו במלחמות  למען  עם ישראל ואין מי שיפקוד  את  קיברם .
היא החליטה שהיא רוצה לעשות  מעשה  למען  החללים , למען הזיכרון שלהם .
כשהילדה הזאת מחליטה משהו - אי אפשר  לעצור  אותה  והיא מגייסת  את  כולם  סביבה לפעולה .
במלחמת תש"ח - נפלו 4,500  חללים חיילים (ועוד 1500 אזרחים) , שיר  החליטה  שהיא  תיקח  את  רשימת  החללים  הללו : שם , תאריך  קבורה  והיכן  קבור  האדם - ותחבר  לכל  חלל , מתנדב/ת  שיהיה מוכן להיות  אחראי לערוך  אזכרה  לאדם הזה .
כל  אחד  ינהג  כפי  יכולתו . 
אפשר להדליק נר לזיכרו , להגיד פרקי תהילים לעילוי נשמתו ,  לפקוד את הקבר .
לזכור .
פשוט לזכור .
לזכור את מי שבזכותם  יש לנו מדינה . 
הבעיה  הראשונה שנתקלנו בה היא שאין רשימה כזאת באינטרנט .
ניסינו להיעזר  באתר : "יזכור" - אלא  ששם  אין רשימות .
שם - צריך לעבור שם שם , כדי להוציא פרטים , וזאת עבודה סיזיפית (שאם לא תהיה ברירה נעשה אותה).
מה שעשינו בשלב הראשון : כתבנו מכתב לראש היחידה להנצחת החייל  וביקשנו רשימה שכזאת , אם יש .
אנחנו מחכים לתשובה שלו .
בינתיים , שיר וחברותיה  שנרתמו אף הן לרעיון - ערכו  רשימה  של : "נצר אחרון "  -  והתחילו לעבוד עם הרשימה הזו .
שיר כבר חיברה  מספר מתנדבים  למספר חללים .
אתמול  התקיימה אזכרה  לאדם כזה , בבית העלמין  בגזר .
המתנדבת היקרה שאימצה את הנופל , הצליחה לארגן מניין ואמרו קדיש ...
הבנות מפרסמות את העניין מפה לאוזן .
מה שאני מבקשת מכל מי שקורא את הבלוג שלי ויכול לעזור , אנחנו רוצים לפרסם את הפרויקט הזה בכל מקום . ספרו לכל מי שרק אפשר .
מי שמוכן להתנדב  ולקחת חלק בפרויקט הזכרון הזה - מוזמן ליצור  קשר עם שיר : shircohen22@walla.com .שיר חדורת אמונה שהיא תמצא מתנדב לכל  חייל שנפל בלחימה על מדינה ישראל וכבר אין מי שיפקוד את קיברו .
עזרו לה ...