170 ק"מ של יערות מדהימים , נופים יפהפיים , עיירות וכפרים ציוריים .
כמה שמעתי על היער השחור ...
כמה תמונות ראיתי של האזורים הללו ...
סוף סוף אני כאן והמציאות עולה על כל תמונה .
המוזיאון - באמת תחת כיפת השמים ומתאר את החיים בעיירות ובכפרים של היער השחור - בתקופות שונות .
מרחב פתוח גדול , הרבה בקתות עץ ובכל בקתה תיעוד הסטורי אחר .
הנה - המטבח וכליו השונים .
כך - טחנו את התבואה .
כאן - הנפחיה ותמונת הסדן , שבשבילי יש לה משמעות עמוקה, בגלל סבא שלי "אריה הנפח" - שכבר כתבתי עליו כאן .
אחותי ואני מסתובבת בבקתת עץ יפה , נהנות מכלי העץ והכירכרות העתיקות .
מזוית העין , אני רואה את האיש שלי עולה לקומה השניה של הבקתה .
כמה דקות אחר כך אני מרגישה מישהו נוגע בכתפי ...
אני מסתובבת ...
האיש שלי חיוור כמת ...
"מה קרה?" אני נבהלת ,
"מה ראית?"
"אל תעלי למעלה"...
זאת תשובתו .
"בטח שאני אעלה!"
אני משיבה לו .
"בואי!" אני מושכת את אחותי ואנחנו עולות בריצה לקומה השניה ...
הלם ...
אנחנו מחווירות בעצמנו ...
צלב קרס בגודל מפחיד ...
אנחנו מסתכלות בשתיקה על קירות המוזיאון .
תמונות רבות של חיילי הרייך השלישי , בינות לעצים , לבקתות ובתוך הכפרים של היער השחור ...
קצת קשה לי לנשום ...
הסמל הכי גדול של השינאה נגד העם היהודי בכל הדורות - מונצח על הקיר שמולי .
החדר מלא תיירים , מסתובבים , מסתכלים , מדברים זה עם זה .
אף אחד לא מופתע , לא נדהם , לא מזועזע ...
זה רק אנחנו? אנחנו החריגים ? ...
"טוב , נו ... זאת ההסטוריה שלהם , זה מה שהיה פה בשנות השלושים והארבעים , זאת גרמניה "... אני מנסה להסביר לאחותי .
"הם רק מראים את ההסטוריה של מה שהיה פה "...
אחותי הקטנה והאיש שלי - שניהם מורים להסטוריה בתיכון .
הם לא צריכים אותי כדי לספר להם על ההסטוריה ... שניהם מאוד בקיאים בתחום ...
"את טועה" , עונה לי האיש שלי .
"עושה רושם שהם מתגאים במורשת הזאת" .
"איך אתה קובע את זה?" אני שואלת .
"זאת גרמניה , הם מראים את מה שהיה , להפך הם לא מסתירים "...
התשובה שלו לא מאחרת לבוא : "אין צורך לתלות דגל כזה ענק של צלב קרס על הקיר המרכזי - כדי להראות מה שהיה ...
דגל קטן בצד החדר היה עושה את העבודה מספיק טוב . הראוותניות של הסמל הזה , מעוררת סימני שאלה"...
אני שותקת .
יש בדבריו משהו ...
"בואו נכתוב להם משהו בספר אורחים" , מציעים המורים שסובבים אותי - במקהלה כמעט ...
והוא כותב : " אני מאוד מקווה שהנצחת הרייך השלישי במוזיאון נעשתה מתוך רצון לשמר את ההסטוריה ולא מתוך גאוה לאומית"
"למה בעברית?" אני שואלת .
"אף אחד לא יבין - כתוב באנגלית " .
הוא מרים את עיניו מספר האורחים , מביט בי במבט המוכיח שלו , המבט שהוא נותן בי תמיד - כשאני עושה משהו שאינו לרוחו ...
"אני רוצה לכתוב בעברית!" הוא עונה לי וכותב ליד שמו באותיות קידוש לבנה:
"יהודי גאה מישראל "...
כשרואים במוזיאון גרמני תמונות מסוג זה,אין צורך להגיד "חבל שבאתי לגרמניה. יש כאן סוג של ניצחון על הצורר הגדול מכולם ובתוך ביתו לומר "אני כאן בן לעם היהודי"
השבמחקמיותר לציין שהכתיבה שלך זוגתי היקרה מדהימה.
פיני
מרתק לקרוא (ובמיוחד את התגובות!)
השבמחקכל טוב
תודה לחצי השני שלי .
השבמחקתמיד יש לך הארות שאני בחיים לא הייתי חושבת עליהן ...
תודה רבה יגאל !
השבמחקהתגובות שלך תמיד משמחות אותי .
אמא, פשוט אין על הכתיבה שלך.
השבמחקהפוסט חזק,ומענין..וכמובן גם מרגש.
הי אפרוח קטן ,
השבמחקבסוף אני עוד אאמין לך :-) ...
בס"ד
השבמחקקראתי היום את הביקור שלכם בשוורצוולד(היער השחור) היו שם עד שנת 1933 עשרות אלפי יהודים!!!
אני בקרתי שם בשנת 1978 וכמובן שנאצים נשארים נאצים עד עצם היום הזה, וצודק הכהן חתני היקר
אנחנו יהודים גאים וחופשים בארצנו במדינתנו הריבונית וכרגיל תאור מדהים ומרגש
אבא
אני לא מסוגלת לשים רגל בגרמניה. במיוחד השוורצוואלד מעורר בי זכרונות לא טובים. אמי ז"ל לא דיברה הרבה על חוויותיה בשואה, אבל הפעם הראשונה ששמעתי את המילה "שוורצוואלד" היתה מפיה. היא סיפרה שהיא היתה ברכבת בדרך לאושויץ ועברה דרך השוורצוואלד. היא אמרה כמה שזה היה בלתי נפתס בשבילה איך כל היופי הזה בטבע ממשיך להתקיים בזמן שעושים לבני אדם כאלה דברים איומים.
השבמחקביילע יקרה ,
השבמחקאת כל-כך צודקת , זה בלתי נתפס היופי שיש שם , לעומת כל הרוע שהסתובב שם .
אני יכולה להבין אותך שאת לא מסוגלת להגיע לגרמניה , אני ספגתי הרבה ביקורת גם על כך שנסענו לשם ...
אבל למרות הכל - אני שמחה שהיינו ,ולו רק בשביל לדעת ולהעריך כמה טוב לנו היום , שיש לנו את הארץ שלנו. עם כל הביקורת על מה שקורה כאן - עדיין זה שלנו .