פאגאניני ודניאל שלי

דניאל שלי .
אחיניתי האהובה בת השבע .
כבר כתבתי עליה כאן .
סיפרתי עד כמה אני אוהבת אותה .
דניאל שלי .
שהוריה , אחי וגיסתי - בחרו לגדלה במקום אחר .
כולנו מתגעגעים אליהם , כל הזמן . גם הם מתגעגעים אלינו ... אבל החיים שם טובים ונוחים כנראה
ולכן אנחנו רואים את דניאל - במקרה הטוב , פעם בחצי שנה , ובמקרה הפחות טוב - פעם בשנה ...
כל פעם שאחי ומשפחתו מגיעים לארץ , דניאל ואני מנהלות שיחות עמוקות באנגלית . אחי , נוזף בי מדי פעם :"דברי איתה עברית! אני רוצה שהיא תדבר בעברית"...
אבל אני לא מתאפקת ... קשה לי לעמוד בפני האנגלית השוטפת של הפיצפונת הזאת ... הנאה צרופה לשמוע אותה מדברת ...
דניאל שלי .
בפעם האחרונה שהם היו פה - נסענו להורים כדי להיפגש .
דיברתי עם אחי בטלפון לפני , והוא אמר לי:" אל תתנפלי על דניאל ... אל תקפצי עליה , תני לה להתאקלם לאט לאט"...
נעלבתי קצת , אני מודה ... אחי הקטן - אבל ... אבא של דניאל ...
בשקט בשקט נכנסתי לבית הורי , הרי התבקשתי "לא להתנפל"...
בעיניים נוצצות הבטתי בדניאל , והיא?...
איך שהבחינה בי , זנחה את גינוניה האמריקאים ורצה אלי בצעקות שמחה: "שרה'לה! שרה'לה!"
לתדהמתו הרבה של אביה ... אחי הקטן ...
הנפתי אותה באויר , חיבקתי אותה צחקתי מרוב אושר ואמרתי לאחי בהתנצלות :"היא התחילה" ...
דניאל שלי .
לפני יומיים קיבלתי סירטון במייל .
דניאל מנגנת את פאגאניני בכינור . מנגנת יפה מאוד , יחסית לילדה בת שבע , אלא מה?
בבית ניגנה דניאל בעל פה , ועל הבמה המורה נתנה לה את התווים שבילבלו אותה ...
אבל למרות הכל , תראו בעצמכם :
היא לא נהדרת , דניאל שלי?...