"אני נוסעת להר הרצל" - מודיעה לי בתי הקטנה , זאת שכתבתי עליה כאן וכאן ...
"מה? מתי?" אני שואלת .
"אני נוסעת להר הרצל , לא ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל - כי אז עמוס שם מאוד , אני אסע בערב יום הזיכרון .
אני נוסעת עם חברות - אל תדאגי " . היא מוסיפה .
כבר למדתי שעם הילדה הזאת - אין לי מה להתווכח ...
אם היא החליטה משהו ... שום דבר לא יעצור אותה .
עקשנית , נחושה ונחרצת היא צועדת לכיוון המטרה שלה .
אני נאנחת ולא אומרת כלום ...
ילדה בת 16 , שלא מפספסת אף אזכרה של יאיר שטרן , שתמונתו של גלעד שליט מונחת במקום של כבוד על השולחן שלה , שפעילה למען שיחרורו של יונתן פולארד בלהט שאין שני לו ...
אין סיכוי שאצליח לשכנע אותה לא לנסוע ...
ולמרות שלא אמרתי כלום (לשם שינוי ... ) היא מוסיפה בקול מתרעם : "אמא , בזכות האנשים שקבורים בהר הרצל - יש לנו את ארץ ישראל . זה חשוב לי ואני נוסעת להתייחד עם זיכרם של הנופלים "...
מה יש להגיד? זה לא שהיא ביקשה לנסוע לטרק במזרח הרחוק ...
ואז היא פונה לאבא שלה : "ספר לי על המלחמה " - היא מבקשת .
"יש לך חברים שנהרגו והם קבורים בהר הרצל? אני יכולה ללכת לקבר שלהם אם תרצה"...
והוא מספר לה ...
היה בן תשע עשרה כשפרצה מלחמת "שלום הגליל" .
הקפיצו אותם בערב שבת בחזרה לבסיס .
כל השבת הם התארגנו לקראת המלחמה .
הכינו את הנגמשי"ם , את הנשקים , את האוכל ...
מלחמה ...
וביום ראשון הם נכנסו ללבנון ...
הצנחנים נכנסו דרך הים - עם נחתת ...
ב - 06.06.82 , הם נכנסו ללבנון ...
ב - 10.06.82 - לפנות ערב ... בקרב עקוב מדם בכפר סיל , פלוגה של צנחנים נלחמת בקומנדו סורי ...
הם ספגו שם שלוש אבידות קשות .
שלושה הרוגים .
אחד מהם , איציק כהן ז"ל - קבור בהר הרצל ...
"לכי לחלקה של שלום הגליל " אומר האיש שלי לילדה שלנו "ואם תמצאי את הקבר שלו - שימי שם אבן ממני " ...
והילדה הזאת שארץ ישראל ועם ישראל בוערים בעצמותיה כמו אש התמיד , פקדה קברים רבים בהר הרצל ...
ראשונים היא הלכה לאליהו חכים ואליהו בית צורי , אחר כך לאבשלום פינברג ויוסף לישנסקי .
היא הניחה אבן על קברותיהם של הצנחנים שצנחו באירופה במלחמת העולם השניה כדי להציל יהודים :חנה סנש וחבריה ...
היתה בחלקה בה טמונים שלושה אלמונים שנהרגו בתש"ח .
ואז ...
אז היא חיפשה את הקבר של איציק כהן ז"ל ... החבר של אביה ...
והיא מצאה אותו , והניחה שתי אבנים ...
אחת בשמה ואחת בשם אבא שלה ...
--------------------------------
היום בבוקר כשהאיש שלי נכנס כרגיל לאינטרנט כדי לראות מה התחדש בעולם , נתקלו עיניו בכותרת : "תמיד צנחן"
תחת הכותרת יש סרטי הנצחה של נופלים מחטיבת הצנחנים .
מבט מהיר בתמונות הנופלים - הביא אותו לסירטון הנצחה על חברו איציק כהן ז"ל .
אותו חבר , שיום קודם הניחה בתנו הקטנה שתי אבנים על קיברו ...
"מה? מתי?" אני שואלת .
"אני נוסעת להר הרצל , לא ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל - כי אז עמוס שם מאוד , אני אסע בערב יום הזיכרון .
אני נוסעת עם חברות - אל תדאגי " . היא מוסיפה .
כבר למדתי שעם הילדה הזאת - אין לי מה להתווכח ...
אם היא החליטה משהו ... שום דבר לא יעצור אותה .
עקשנית , נחושה ונחרצת היא צועדת לכיוון המטרה שלה .
אני נאנחת ולא אומרת כלום ...
ילדה בת 16 , שלא מפספסת אף אזכרה של יאיר שטרן , שתמונתו של גלעד שליט מונחת במקום של כבוד על השולחן שלה , שפעילה למען שיחרורו של יונתן פולארד בלהט שאין שני לו ...
אין סיכוי שאצליח לשכנע אותה לא לנסוע ...
ולמרות שלא אמרתי כלום (לשם שינוי ... ) היא מוסיפה בקול מתרעם : "אמא , בזכות האנשים שקבורים בהר הרצל - יש לנו את ארץ ישראל . זה חשוב לי ואני נוסעת להתייחד עם זיכרם של הנופלים "...
מה יש להגיד? זה לא שהיא ביקשה לנסוע לטרק במזרח הרחוק ...
ואז היא פונה לאבא שלה : "ספר לי על המלחמה " - היא מבקשת .
"יש לך חברים שנהרגו והם קבורים בהר הרצל? אני יכולה ללכת לקבר שלהם אם תרצה"...
והוא מספר לה ...
היה בן תשע עשרה כשפרצה מלחמת "שלום הגליל" .
הקפיצו אותם בערב שבת בחזרה לבסיס .
כל השבת הם התארגנו לקראת המלחמה .
הכינו את הנגמשי"ם , את הנשקים , את האוכל ...
מלחמה ...
וביום ראשון הם נכנסו ללבנון ...
הצנחנים נכנסו דרך הים - עם נחתת ...
ב - 06.06.82 , הם נכנסו ללבנון ...
ב - 10.06.82 - לפנות ערב ... בקרב עקוב מדם בכפר סיל , פלוגה של צנחנים נלחמת בקומנדו סורי ...
הם ספגו שם שלוש אבידות קשות .
שלושה הרוגים .
אחד מהם , איציק כהן ז"ל - קבור בהר הרצל ...
"לכי לחלקה של שלום הגליל " אומר האיש שלי לילדה שלנו "ואם תמצאי את הקבר שלו - שימי שם אבן ממני " ...
והילדה הזאת שארץ ישראל ועם ישראל בוערים בעצמותיה כמו אש התמיד , פקדה קברים רבים בהר הרצל ...
ראשונים היא הלכה לאליהו חכים ואליהו בית צורי , אחר כך לאבשלום פינברג ויוסף לישנסקי .
היא הניחה אבן על קברותיהם של הצנחנים שצנחו באירופה במלחמת העולם השניה כדי להציל יהודים :חנה סנש וחבריה ...
היתה בחלקה בה טמונים שלושה אלמונים שנהרגו בתש"ח .
ואז ...
אז היא חיפשה את הקבר של איציק כהן ז"ל ... החבר של אביה ...
והיא מצאה אותו , והניחה שתי אבנים ...
אחת בשמה ואחת בשם אבא שלה ...
--------------------------------
היום בבוקר כשהאיש שלי נכנס כרגיל לאינטרנט כדי לראות מה התחדש בעולם , נתקלו עיניו בכותרת : "תמיד צנחן"
תחת הכותרת יש סרטי הנצחה של נופלים מחטיבת הצנחנים .
מבט מהיר בתמונות הנופלים - הביא אותו לסירטון הנצחה על חברו איציק כהן ז"ל .
אותו חבר , שיום קודם הניחה בתנו הקטנה שתי אבנים על קיברו ...
אמא יקרה,
השבמחקאת מרגשת ומדהימה כמו תמיד!
תודה שהסכמת לי.
אוהבת אותך הכי
יהי זכר הנופלים ברוך.
השבמחקמסיור קצר בבית עלמין צבאי ניתן ללמוד על העם המיוחד הזה החפץ חיים, בזכות גיבורים שהקריבו עצמם למענו.
הכתיבה שלך ורצונה של בתך לתת כבוד לנופלים מרגשים מאוד.
השבמחקקטנטונת ,
השבמחקמי שמרגש ומדהים זאת דווקא את :-) ...
יונית יקרה ,
השבמחקתודה רבה .
משמח אותי מאוד שקראת !
שרה-לה שלנו!
השבמחקהתברכנו במשפחה נפלאה ושיר עולה על כולן.
סבתא
אין מילים, מה אפשר עוד להגיד? כתבת פוסט מרגש ומעודד כאחד.
השבמחקיש לנו עם מדהים ויש לך בת נהדרת.
שה' ישמור עליה ועל כל ילדינו.
ביילע יקרה ,
השבמחקיש לנו באמת עם מיוחד.
אני חושבת שהדברים הטובים שלנו , עולים על הדברים הפחות טובים .
שיהיה רק טוב!
שרהל'ה נשמה...האמא של הילדה הכי מדהימה בארץ.הייתי שם עם הבת שלך וקודם כל רציתי לומר שאין כמוך-הרגישות שלך מפעימה,מרגישים את החוויה רק מלקרוא את הבלוג.רציתי לשתף אותך בעוד משהו..הביקור בהר הרצל היה מרגש באמת והראה לנו על מה אנחנו חיים וצריכים להתחנך,אבל(מבחינתי לפחות..)החוויה הגדולה והחזקה באמת הייתה הנסיעה חזור.הוכחה למה שראינו רגע לפני בבית הקברות.
השבמחקנסענו באוטובוס,והשעה הלכה והתקרבה לשמונה-שעת הצפירה..ואני,הבת שלך והחברה השלישית יושבות על קוצים,איך יהיה בצפירה-איך יגיבו,איך נעמוד.אף אחת מאיתנו לא הייתה בציבור בשעת הצפירה.הדרך הייתה דו סטרית וחשוכה והיה ברור שאין סיכוי לעצור,ואני מתפללת (באמת-פשוטו כמשמעו) להקב"ה שייתן לנו את הזכות לעמוד בצפירה,במיוחד אחרי יום כזה.ואז,בשלוש דקות לשמונה האוטובוס מגיע לצומת שמשון,נעצר-הדלתות נפתחות וגם האורות..וכולם יורדים:חיילים,בחורים,זקנים...התגלמותו של העם היהודי..
החברה השלישית שהייתה איתנו התעקשה לעמוד ליד החיילים,שזאת כבר הרגשה חזקה ממש,הכבישים ריקים,כולם שקטים.
דקה כולנו עם הגיבורים שלנו..חוויה של פעם בחיים
ילדה חמודה ,
השבמחקזאת באמת חוויה חזקה , לראות את כל המכוניות עוצרות וכולם עומדים בצפירה .
בגלל שזאת הפעם הראשונה שראית דבר כזה - זה מרגש שבעתיים .
אני שמחה שסיפרת לי .
תודה!