יום ראשון, 25 באוקטובר 2009

"רק לא על הציונים"...

...כבר כתבתי כאן על ילדתי הגדולה , זאת שלא מזמן מלאו לה שמונה עשרה
...יש לי עוד אחת
.שלא מזמן מלאו לה שש עשרה
וחשבתי לעצמי שאם כתבתי על הגדולה , מן הראוי להגיד משהו גם על הקטנה , שהציבה לי אולטימטום ברור: ..."לא על הציונים שלי , אסור לך לכתוב על הציונים שלי"
הקטנה , שנולדה כאמור לפני שישה עשר חורפים , נולדה עם בעיה אורטופדית . ואז ...זה נראה לי הדבר הקשה ביותר  שיכול לקרות לי ... הרצועות שהיא הייתה "קשורה" בהן , חמישה חודשים - נראו לי אז ... סוף העולם
...אח ... כמה צעירה וחסרת נסיון הייתי
שתפקידן של הרצועות נגמר - שכחנו מהן
הבעיה הקשה שלנו התחילה כשהיא הייתה בת שלוש .
.אז היא חלתה במחלה מסכנת חיים , מחלה אשר שיבשה עלינו את חיינו
האיש שלי , הידוע בדאגנות היתר שלו - כשזה מגיע לשתי בנותיו , עבר לישון בחדר הבנות .
  ...אני כמובן - לא הסכמתי לזה
...הוא - לא שאל אותי
...היה מחכה שאני ארדם , לוקח מיזרן , מניח ליד מיטתה של הקטנה וישן שם
הוא פחד , שיקרה לה משהו בלילה ושהוא לא ישמע.
בבוקר מוקדם לפני שהייתי מתעוררת - הוא היה חוזר לחדר שלנו.
...כאילו שלא ידעתי
.כך זה היה חודשים ארוכים
.היינו צמודים אליה יום ולילה
.מכשיר האינהלציה עבד אצלנו בלי הפסקה
.היו אלו שנים מאוד קשות
סיפור אחד נחרט אצלי בנשמה:
כשהיא הייתה בת ארבע , באחת הפעמים בהן "בילינו" ביחידה לטיפול נמרץ,  נאלצנו להישאר בשבת בבית החולים .
 היא ואני
שבת קשה זאת הייתה לי...  שמחה הייתה לנו במשפחה .  "שבת חתן" של אחי הקטן 
...במקום לחגוג עם אחי ביום שמחתו ...הייתי ב"טפול נמרץ " עם הקטנה
שבת נכנסה.
ישבתי ליד מיטתה וניסיתי להעביר את הזמן...
פתאום אומרת הקטנה: "אמא , אני רוצה לצייר" . "אי אפשר מותק " -אני עונה לה . "שבת נכנסה , אנחנו לא מציירים בשבת"...
"אני רוצה לצייר , אני רוצה לצייר " ... היא מתחילה לבכות .
האחות - מתבוננת בי במבט קשה .
..."תני לה לצייר , לא נורא, היא חולה" 
 .אני מביטה באחות , אישה טובה אשר עושה את עבודתה נאמנה
ואני עונה לה בשקט , אבל בקול נחרץ :" אצלנו לא מציירים בשבת"  
 .הקטנה בוכה .
האחות מסתכלת עליה ברחמים
בטח חושבת עלי שאני חשוכה מימי הביניים .
שתחשוב ...
יש דברים - שאין בהם פשרות לטעמי .
זה היה כך , גם כשהייתי אם צעירה ...
בואי אני אספר לך סיפור" - אני אומרת לקטנה .... אט אט הבכי נפסק".

לילה.
 .היא נרדמת
 ...אני מנסה לנמנם קצת - על המזרן במסדרון  ... במקום בו אני ישנה בימים האחרונים
  .אמצע הלילה
יד נוגעת קלות בכתפי
" האחות . מעירה אותי :" הבת שלך התעוררה , היא רוצה את אמא שלה 
 .אני מזנקת ממקומי וממהרת אליה
כזאת קטנה בתוך המיטה הגדולה של בית החולים ... מחוברת לכל המכשירים המבהילים של טיפול נמרץ.
...אמא" - היא צוהלת לקראתי" 
 , התעוררתי ולא היית פה ... והאחות הביאה לי דף וצבעים אז אמרתי לה שאני לא רוצה
 ...אנחנו לא מציירים בשבת"  

 .בת ארבע
 .היא הייתה אז רק בת ארבע  
 ...והיום ...  היא לא מרשה לי לספר על הציונים שלה 
אז לא.
 ...לא נספר על הציונים - שכן אוי לה לאותה בושה
  ...  :-) ?איך אפשר לצאת לרחוב עם ציונים שכאלה 

17 תגובות:

  1. בינתיים הבעיה הרפואית נפתרה, נכון?
    אני מקווה שתדעו רק רגעים שמחים עם בנותיכם האהובות.

    השבמחק
  2. ושוב..... אין עליך שרה-לה
    אני מחפשת כל יום אם יש משהוא חדש, וכשיש זאת חגיגה עבורי, המתנות בדמות הנכדות שזיכית אותנו בהן הן אושר צרוב.
    אז שנזכה לראות אותן בחופתן. המון נחת
    אמא

    השבמחק
  3. עידית יקרה ,
    אכן כן .
    הבעיה נפתרה ב"ה .
    אבל הטראומה , נשארה לנו .
    תודה על הברכות .

    השבמחק
  4. הי אמא ,
    שתזכי לחופה של כל הנכדות והנכדים שלך!

    השבמחק
  5. צודקת. גם האימא...גם הבת...
    וחוץ מזה שזה מרגש - את כותבת מאוד יפה.
    אני ממש משוכנע את צריכה לפתוח בלוג.
    :-)

    השבמחק
  6. מי צריכה לפתוח בלוג?
    אמא שלי?
    כבר מזמן אמרתי לה את זה ...

    השבמחק
  7. שרה'לה יקירתי,
    החזרת אותי אל 5 השנים הראשונות לחיי...המתחברות להווה. ואם לא הבנת....נמשיך במייל פרטי.

    השבמחק
  8. האמת? לא הבנתי ...
    בטח נמשיך במייל הפרטי , אני סקרנית ...

    השבמחק
  9. איזה יופי, קיבלתי עדכון לפוסט הזה (-:
    הבת שלך נשמעת משהו, בלי קשר לציונים כמובן.
    כתבת כל כך יפה על מה שקרה בבית החולים.
    בני אסתמטי וכאשר היה קטן הרבה התקפים היו נגמרים בדלקת ריאות ואשפוז. הזכרת לי את הלילות ליד המיטה שלו בבית החולים על הכורסה הכי לא נוחה בעולם.
    גם זיס היה ישן הרבה ליד מיטתו ואם לא הייתי קמה בלי סוף כדי לבדוק אם הוא עוד נושם.
    כמה עוברים עד שהם גדלים, אה?

    השבמחק
  10. ביילע יקרה ,
    אני שמחה שקיבלת עידכון!
    איזה יופי!
    היא חמודה הבת שלי , והציונים? זה בקריצה מה שכתבתי , היא לא מרשה לי להשויץ ...
    וואוו , כמה עוברים עד שהם גדלים ...
    רק הפחד הזה מהשיעול, מהצינון , מהשפעת שתכף מסתבכת ...
    רק בריאות אה?
    שרק יהיו לנו בריאים .

    השבמחק
  11. בס"ד
    מה נדבר ומה נוסיף בתי המקסימה תכתבי כבר ספר!!!
    לא הבנתי מה הקשר של הציונים של הנכדה שלי הם טובים????????????????
    מן הסתם דומה לאמא ואבא

    השבמחק
  12. אבא ...
    הציונים זה בדיחה , חשבתי שכולם יבינו - ונראה לי שאף אחד לא הבין :-) .
    וכאמור , אסור לי לדבר עליהם ...

    השבמחק
  13. מקסים שרה'לה!
    S"ש מהאמריקקים..
    טלי

    השבמחק
  14. טלי יקירה ,
    קראת בבלוג שלי???
    זה מרגש אותי ומשמח אותי עד דמעות !

    השבמחק
  15. מרגש ימקסים כתמיד...
    לגבי הציונים, למי שלא הבין, הלוואי שלכל ילדינו יהיו ציונים כאלה...
    אני לא זוכרת שלא היית בשבת חתן של אחינו הצעיר..., אני חושבת שאני זוכרת שבחתונה היה משהו, טוב הזיכרון שלי אף פעם לא היה משהו...
    בכל אופן תמשיכי לכתוב אני מחכה לפוסטים שלך בקוצר רוח...

    השבמחק
  16. לא הייתי בשבת בשבת חתן ולחתונה באתי רק עם הגדולה ...
    ונסענו ביחד לעפולה באוטו של חמיך - איך את לא זוכרת???
    טוב נו, עברו איזה שתיים עשרה שנה מאז...

    השבמחק
  17. נהדר!!!

    יוספה

    השבמחק