זוכרים את הפוסט הזה ?
אז נכון שצחקתי , אבל באיזה שהוא מקום ... זה גם צבט לי טיפה בלב .
לכן האירוע הבא , שגם הוא התרחש בשעת צהריים שקטה , גרם לי להרבה קורת רוח ...
צהריים . הספרייה עדיין שקטה (לא להרבה זמן )...
שמתי לב שכל הדרמות מתרחשות פה בצהריים ... אולי כי בשעות אחרי הצהריים כשהספריה הומה אנשים וילדים ועגלות ... ולפעמים אין מקום לזוז ואפילו את עצמי אני לא שומעת , אולי אני פשוט לא שמה לב לדרמות ...
נחזור לאותה שעת צהריים לפני כשבוע .
אני עסוקה בניירת ( לא סובלת את זה)... כשלספריה נכנסים שלושה צעירים ...
לא מכירה אותם .
לא היו פה אף פעם ...
"תגידי" ... פותח אחד מהם "יש לך ספר על ירדן"? ...
"אתה צריך לעשות עבודה על ירדן "? אני שואלת .
מזמן כבר הבנתי ש"הראיון המסייע" הוא לא רק בגדר המלצה , וכדאי לתחקר טיפה את הלקוח על מנת שאוכל לתת לו את השירות הטוב ביותר , הרבה פעמים צריך למקד את העומד מולי כדי לתת לו בדיוק את מה שהוא צריך .
"לא , לא" . הוא עונה לי "אני רוצה לנסוע לטיול לירדן"...
"הבנתי" , אני עונה לו ולפני שאני מספיקה לחשוב ... מתפלקת לי שאלה :
" תגיד , למה לא חיפשת באינטרנט? יש המון אתרים עם מדריכים מקוונים וקישורים למידע " .
הוא מסתכל בי במבוכה ועונה בחשש קל :" כי אני מעדיף ספר , אני רוצה לדפדף ,
אני רוצה לראות תמונות בספר "...
אני מסתכלת עליו במבט בוחן . על שלושתם . הם מחזירים לי מבט רציני ומחכים למוצא פי ...
שלושה צעירים ששייכים לדור הפייסבוק והטוויטר ...
ואני נוזפת בעצמי בשקט ...
אני שמעדיפה הרבה פעמים את המדיה המודפסת על פני הדיגיטלית ... יתכן שששאלתי הייתה מיותרת .
"אוקיי , בואו נבדוק " ...
חיפוש קצר בקטלוג ואני מאתרת את מבוקשו .
"בוא איתי ל -915.695 "
זהו האזור על המדף שבו יעמדו המדריכים לירדן .
אני שולפת מהמדף שלושה מדריכים .
את זה ואת זה וגם את זה .
"איזה יופי"! הוא צוהל , כמו ילד קטן שקיבל סוכריה ...
מביט בי בשמחה ואומר : " אני ידעתי שזה רעיון טוב לבוא לפה " ...
ואז הוא מסתכל על חבריו :" אמרתי לכם נכון? ידעתי שזה רעיון מצוין לבוא לספריה !"...
מכירים את הרגעים הקטנים בחיים שגורמים לנו להשמין מנחת?
זה היה אחד הרגעים האלו ...
אז נכון שצחקתי , אבל באיזה שהוא מקום ... זה גם צבט לי טיפה בלב .
לכן האירוע הבא , שגם הוא התרחש בשעת צהריים שקטה , גרם לי להרבה קורת רוח ...
צהריים . הספרייה עדיין שקטה (לא להרבה זמן )...
שמתי לב שכל הדרמות מתרחשות פה בצהריים ... אולי כי בשעות אחרי הצהריים כשהספריה הומה אנשים וילדים ועגלות ... ולפעמים אין מקום לזוז ואפילו את עצמי אני לא שומעת , אולי אני פשוט לא שמה לב לדרמות ...
נחזור לאותה שעת צהריים לפני כשבוע .
אני עסוקה בניירת ( לא סובלת את זה)... כשלספריה נכנסים שלושה צעירים ...
לא מכירה אותם .
לא היו פה אף פעם ...
"תגידי" ... פותח אחד מהם "יש לך ספר על ירדן"? ...
"אתה צריך לעשות עבודה על ירדן "? אני שואלת .
מזמן כבר הבנתי ש"הראיון המסייע" הוא לא רק בגדר המלצה , וכדאי לתחקר טיפה את הלקוח על מנת שאוכל לתת לו את השירות הטוב ביותר , הרבה פעמים צריך למקד את העומד מולי כדי לתת לו בדיוק את מה שהוא צריך .
"לא , לא" . הוא עונה לי "אני רוצה לנסוע לטיול לירדן"...
"הבנתי" , אני עונה לו ולפני שאני מספיקה לחשוב ... מתפלקת לי שאלה :
" תגיד , למה לא חיפשת באינטרנט? יש המון אתרים עם מדריכים מקוונים וקישורים למידע " .
הוא מסתכל בי במבוכה ועונה בחשש קל :" כי אני מעדיף ספר , אני רוצה לדפדף ,
אני רוצה לראות תמונות בספר "...
אני מסתכלת עליו במבט בוחן . על שלושתם . הם מחזירים לי מבט רציני ומחכים למוצא פי ...
שלושה צעירים ששייכים לדור הפייסבוק והטוויטר ...
ואני נוזפת בעצמי בשקט ...
אני שמעדיפה הרבה פעמים את המדיה המודפסת על פני הדיגיטלית ... יתכן שששאלתי הייתה מיותרת .
"אוקיי , בואו נבדוק " ...
חיפוש קצר בקטלוג ואני מאתרת את מבוקשו .
"בוא איתי ל -915.695 "
זהו האזור על המדף שבו יעמדו המדריכים לירדן .
אני שולפת מהמדף שלושה מדריכים .
את זה ואת זה וגם את זה .
"איזה יופי"! הוא צוהל , כמו ילד קטן שקיבל סוכריה ...
מביט בי בשמחה ואומר : " אני ידעתי שזה רעיון טוב לבוא לפה " ...
ואז הוא מסתכל על חבריו :" אמרתי לכם נכון? ידעתי שזה רעיון מצוין לבוא לספריה !"...
מכירים את הרגעים הקטנים בחיים שגורמים לנו להשמין מנחת?
זה היה אחד הרגעים האלו ...
