ריבונו של עולם - שלי ...

אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מקדימה הקדמות לפוסטים מסוימים , מסבירה למה כתבתי .
למשל במקרה של פוסט שנוגע בנושא רגיש לדעתי , או  פוסט שהנושא שלו שנוי במחלוקת ... או סתם אני לא בטוחה שכדאי לפרסם ובסוף כן מפרסמת ...
לפוסט הזה , יכולות להיות המון הקדמות , המון הסברים , הרבה תהיות ... ודווקא בגלל שאני מעריכה  שאין אחד שלא יהיה לו מה להגיד בנדון ...
אז דווקא לפוסט הזה , אני לא כותבת הקדמה ...
מה שכן , אני מדגישה שזאת רק הדעה שלי ...

איך מודדים רמה דתית של מישהו? מי קובע מי יותר ומי פחות?
זה בכלל משהו שאפשר לכמת ?  או  לספור?
מישהו פעם אמר לי שאני לא כל-כך דתית ...
בהתחלה נורא נעלבתי ...
אחר כך חייכתי לעצמי חיוך קטן ...
ובסוף?  בסוף התגלגלתי מצחוק ...
כי כמו שאני רואה את הדברים רק ריבונו של עולם , זה שבוחן כליות ולב ...
רק הוא יכול למדוד ולכמת בסוגיה הזאת ...
כי לריבונו של עולם שלי - לא משנה צבע הכיפה , הוא לא מודד כמה מהשיער נמצא בתוך כיסוי הראש וכמה גלוי ...
לריבונו של עולם שלי - לא משנה הצבע של הבגדים , או האורך של השרוול ...
ריבונו של עולם - פשוט יודע מה יש לכל אחד מאיתנו בפנים ...איך הנשמה שלנו נראית ...
כי זה מה שחשוב - הנשמה .
החיצוניות - זאת רק קליפה ...
מה שחשוב באמת זה איזה מין בני אדם אנחנו ...
איך אנחנו מתנהגים אחד לשני , איך אנחנו מכבדים את זולתינו , איך אנחנו מתייחסים להורינו ...
ריבונו של עולם שלי - יודע להבדיל בין עיקר וטפל .
ריבונו של עולם שלי - הוא לא אל קטנוני , כפי שאנחנו בני האדם לפעמים מנסים להפוך אותו להיות ...
ריבונו של עולם שלי - מודד את הדברים הבאמת חשובים , את העיקר שהוא הפנימיות , ולא הטפל שהוא החיצוניות ...
אנחנו , בני האדם לפעמים מתבלבלים בין עיקר וטפל ...
מזל שריבונו של עולם לא מתבלבל ...

"הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתֶיךָ חָלָל, אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים" ...

סיפור חסידי  ידוע מספר על בצורת  ששררה ברוסיה  של  תחילת  המאה .

עקב המצב , רעבו היהודים ללחם ובצר  להם  פנו לראשי הקהילה  בבקשת עזרה .

התפילות והתחנונים לא עזרו - גשם לא ירד .

עקב המצוקה  הקשה , הזמינו האדמו"רים את הקב"ה  לדין תורה , ושטחו  בפניו  את טענותיהם הקשות:"אנו בניך , עובדים אותך , מתפללים אליך , שומרים את מצוותיך , ואתה מרעיבנו?"...  

בדין הזה - ידם של האדמו"רים הייתה על העליונה .

הקב"ה - הוריד גשם והרעב הסתיים .

סיפור חסידי .

ואני - שכידוע אינני חסידה של חסידות זו או אחרת , מכובדת ככול שתהיה , דווקא אני מרשה לעצמי להיתלות בסיפור הזה , בעיתות שכאלה .

עיתות שיש לי כמה שאלות נוקבות לאבינו שבשמים ...

ולעיתים ...

למרות  החינוך שקיבלתי , ואולי בגללו - אני מרשה לעצמי לפנות לאל  עליון באופן אישי , ולשאול:

למה?

למה?

לא מספיק לקחת את האב?

למה גם את הבן?

למה?

איפה אתה אל רחום וחנון?

איפה?

למה אתה מסתיר פניך מאיתנו?

למה להכות פעמיים  באותו המקום?

ואני מכירה גם את התשובות ...

אתה מקיף את עצמך בטובים ביותר ...

אבל יש שם למעלה , לצידך - כבר כל-כך הרבה טובים ...

רועי ובניה  ודרור  ואלקנה ... וכיוון שאינני יכולה להעלות כאן את כל השמות אסתפק באילו ... ויסלחו לי האחרים -

טובי בנינו שיושבים שם , לצידך ...

הרף לך מאיתנו ריבונו של עולם ,

ערב ראש השנה - וזאת מתנתך לעם הנבחר?

איך אפשר להכיל את הצער?

איך אפשר לקום ולהמשיך אחרי מכה כפולה שכזאת?

הבט נא למטה , ריבונו של עולם ,

הבט וראה :

כמה טובים הם בניך ,

כמה חסד הם עושים ,

כמה טוב - הם משפיעים על עולמך ,

כמה ערבות הדדית ועזרה לזולת יש ביננו ,

ולמען הסר ספק ... המילים שלי אינן מגיעות ממקום של מחסור באמונה , נהפוך הוא ... 

הרף לך מאיתנו , ריבונו של עולם ...

הרף לך מאיתנו ...