... איש תם וישר וירא אלוהים ...

היה היתה פעם ילדה חמודה .
ולילדה היו אמא ואבא טובים ,
שני אחים ואחות
ובית וצעצועים
ואפילו סבא וסבתא בכפר .

והיה היתה פעם משפחה מקסימה .
ובמשפחה היו חמש בנות ושני בנים ואמא ואבא טובים .
ויהי ערב ויהי בוקר ...
ויהי היום ...
הילדה והמשפחה נפגשו.
הייתה זו אהבה ממבט ראשון .
 הילדה התאהבה במשפחה והמשפחה אימצה לחיקה את הילדה .
והילדה שהיתה מאושרת וכלום לא היה חסר לה ,
זכתה לעוד זוג "הורים" ...
וחמשת הבנות ושני הבנים - קיבלו "אחות"  שישית במתנה...
ויהי ערב ויהי בוקר ...
ונפשה של הילדה נקשרה בנפש "משפחתה" החדשה ...
הוריה של הילדה ו"ההורים המאמצים" התחברו אף הם .
האבות הפכו לידידים והאימהות לחברות .
מגורים בכפר... בשכנות ...
והימים - ימי מלחמת לבנון הראשונה ...
הילדה והשכנים המאמצים היו יושבים במטבח המואר , שותים כוס תה - ודואגים ביחד לבן הבכור ששירת בלבנון .
הילדה - היתה מכינה כוס תה לאבי המשפחה והייתה זוכה לברכות אינספור ממנו ..."אבל רק הכנתי תה" - היא הייתה אומרת במבוכה , אבל הברכות - לא נפסקו ...
ויהי ערב ויהי בוקר ...
הילדה גדלה , התחתנה , הקימה משפחה ועברה לגור במקום אחר .
והמשפחה - ארזה את מיטלטליה ועזבה את הכפר למקום אחר .
אבל האהבה הישנה - בין הילדה והמשפחה , לא נעלמה . היא רק גדלה והתעצמה עם השנים .
ויהי ערב ויהי בוקר ...
ולילדה - שכבר לא הייתה יותר ילדה , נולדה תינוקת והיא נסעה לבית הוריה .
"והאב המאמץ"
עם העיניים המאירות והברכות השופעות - הגיע לבקרה.
הוא הסתכל בגאוה על התינוקת - כאילו הייתה נכדתו .
וסיפר על הנכד הבכור שלו - שנולד חודשיים בדיוק לפני שנולדה התינוקת של הילדה , שכבר לא הייתה יותר ילדה ...
ויהי ערב ויהי בוקר ...
וחלפו להן השנים .
הילדה בביתה עם בנותיה והאיש שלה .
ובמשפחה , התחתנו חמשת הבנות והקימו להן משפחות לתפארת ושני הבנים בנו לעצמם חיים מלאים וטובים .
והאהבה הישנה בין הילדה למשפחה לא נעלמה... היא רק גדלה והתעצמה עם השנים ... 
ויהי ערב ויהי בוקר ...
ו"האב המאמץ" נפל למשכב - ממנו לא קם עוד .
ולא היינו מוכנים.
זה קרה פתאום .
כי אף פעם לא באמת מוכנים לדברים האילו .
כי היית איש צעיר , נמרץ  וטוב ... כל-כך טוב ...
עם העיניים המאירות והברכות , והצניעות שכל-כך איפיינה אותך ...
ואני - שהקפדתי לבוא כל שנה לאזכרה שלך , בערב סוכות , אני שמחבקת את כולכם , נושמת אתכם , ממלאת את עצמי במשפחתיות המופלאה שלכם .
והשנה ...
אתה יודע את הסיבות שבעטיין לא יכולתי לבוא ...
ושבועיים - ניסיתי למצוא פיתרון ...
ומצאתי ...
באתי היום .
יום אחד לפני האזכרה .
עם שתי הבנות שלי .
והן - עמדו לצידי ליד המצבה שלך .
ואמרנו תהילים ביחד - לזיכרך .
ושתיהן שהן בערך בגיל - בו הייתי אני , עת הצטלבו דרכינו , עזרו לי לאסוף אבנים ולהניח על הקבר ...
ופתאום באו שני אנשים שאני לא מכירה ... והסתכלו עלינו ...
מחזה מוזר היינו , אני מודה ...
אישה צעירה ושתי נערות עומדות לבדן מול מצבה ואומרות תהילים ...
"את עושה אזכרה?" שואל אותי האיש . "את צריכה עזרה? אנחנו נעזור לך "...
חייכתי אליו חיוך עצוב , "האזכרה מחר ואני לא יכולה לבוא מחר , אז באתי היום " - אני מסבירה לאיש הזה , שאני לא מכירה ...
"אישה לא יכולה לעשות אזכרה"
אני יודע , אני יודע הוא משיב לי , חשבתי לעזור לך . תהיי בריאה".
והוא הולך משם אבל ממשיך להסתכל עלי כשאני מלטפת את האותיות שחרוטות על המצבה ...
 ויהי ערב ויהי בוקר ...