סיפור לא עצוב , אבל גם ממש לא שמח...

מה תגידו ...
אז באמת במסגרת הקורס שאני לומדת – למדנו לפתוח בלוג . נו ... אמרתי לעצמי : במילא אני בחיים לא אשתמש בזה , זה רק בשביל התרגול ... במילא אף אחד לא יקרא את זה ... אבל אם כבר פתחתי בלוג ... יאללה , נכתוב משהו ... הרי תמיד יש לי מה להגיד , לפעמים גם כשלא צריך ....
אז תשמעו סיפור , משהו מחוויותיה של ספרנית (קצת היפראקטיבית לפעמים , אני מודה)...
תארו לכם שמישהו נכנס לקופת חולים – שואל את האחות שאלה , היא בודקת במחשב ועונה לו .
אבל , התשובה שלה – לא מוצאת חן בעיניו , אז הוא מסובב את המחשב שלה , לכיוון שלו – כדי לראות מה כתוב על המסך . מה דעתכם? חוצפה , לא? .
מעבר לכך , אותו אדם הולך לביתו , מתקשר למרפאה וצורח על האחות , כיוון שלדעתו , הוא לא קיבל את מבוקשו .
אז נכון , ספרייה היא לא מרפאה , אבל גם ספר – הוא לא חיים ומוות , ואם קורא לא קיבל את הספר , לו הוא מחכה באותה שנייה , אל דאגה – הספרנית עושה כמיטב יכולתה למען כלל הקוראים .
וכמו שאמרתי בתחילת דברי , בגלל שאף אחד במילא לא יקרא את הפוסט שלי ... אני משתפת אתכם בדרמה קטנה שהתחוללה אצלי בספריה .
מילא – אם היו מגיעות לי הצעקות ...

אני רק מילאתי את תפקידי בנאמנות וכמו שצריך .
ואתה – שצעקת ... אל דאגה כשהספר יגיע , אתקשר אליך ...