יום חמישי, 28 במאי 2009

"נו... ומה לומדים היום?"...

אחרי שעתיים שישבנו וכתבנו עבודה בסוציולוגיה (השמיניסטית שלי ואני)... נזכרתי בהיסטוריית הלמידה שלי ...
כשהשמיניסטית הנ"ל הלכה לכתה א' והתחילה ללמוד לקרא , לכתוב וחשבון ... נעניתי לכל קריאה שלה לעזרה .
היא גדלה קצת והחלה ללמוד גם אנגלית .
Book Report - זוכרים?
גם את זה גיליתי שאני יודעת לעשות . ואז התחילו העבודות , בספרות ... גאוגרפיה ... בלשון ...
ומשום מה , היה נדמה לי שאני לומדת שוב את בית הספר היסודי ...
השנים עברו - גם אחותה הקטנה החלה ללכת לבית הספר ...
ואז גיליתי ששיעורי הבית לא משתנים ...
טוב , נו , כבר הייתי מיומנת , הלך יותר מהר ...
בכורתי - הגיעה לתיכון והנה מתכונות ובחינות הבגרות בפתח .
ו... נכון מאוד , מצאתי את עצמי מתכוננת לבגרויות ואומרת משפטים כמו :"יש לנו בגרות בספרות מחר"...
כאשר הקטנה התחילה ללמוד לבגרויות , לא יכולתי לעמוד בפני משפטים כמו: "איתה למדת! תלמדי גם איתי !"
ומה לעשות? יש נושאים ששמחתי כשאני סיימתי ללמדם בתיכון ועכשיו אני נאלצת לשננם בפעם השלישית ...
אז , אם למישהו יש בעיה בהסטוריה , בקיאות , או ספרות - אני כבר יודעת את החומר בע"פ ...
מעניין מה נלך ללמוד באוניברסיטה ...

יום שבת, 23 במאי 2009

הסיפור האמיתי מאחורי הספרנו-ספירה ...

זוכרים את מפגש הספרנים , בלוגרים שכתבתי עליו כאן ?
המפגש בכוכב יאיר , בביתו של יגאל חמיש ...
רק עכשיו מצאתי זמן לכתוב עליו ...
יותר נכון רק עכשיו קמתי מהמיטה אחרי שבוע של וירוס קשה שלא הניח לי ...
ומעשה שהיה כך היה :
חודשיים שאנו מחכים למפגש המדובר . וכבר כתבו עליו בהרבה מקומות . למשל : כאן וכאן וגם כאן .
והיו הרבה התלבטויות (מצידי לפחות) לגבי המפגש ...
יום שישי , זה לא הכי נוח , מתי אכין שבת?
הבנות שלי ... רוצות את אמא ביום שישי , אחרי שלא ראו אותה כל השבוע - כי הן לא בבית ...
איך נסתדר שם עם האוכל?
היו הרבה תירוצים לגנוז את הרעיון , אך בעזרתן של אילנה , ביילע , ובעידודו של יגאל - התגברנו על הכל ...
והנה הגיע יום חמישי שלפני המפגש ...
ערב .
אני חוזרת מהעבודה ופונה למטבח ... אם אני רוצה להעדר למחרת מן הבית - אני מוכרחה להכין לפחות חלק מן השבת ...
והנה , באופן לא צפוי לחלוטין חולשה קשה משתלטת עלי ...
ואני אומרת לעצמי : "לא , לא , לא , אין סיכוי שאת הולכת להיות חולה עכשיו!"
ואז אני עונה לעצמי :" ברור שלא!" ( קורה לי לפעמים שאני מנהלת שיחות עם עצמי)...
אבל החולשה , בשלה ... לא מרפה . אני מתעלמת ממנה בהפגנתיות שמה שני סירים על הגז ומקווה לטוב ...
בוקר יום שישי .
הבוקר לו חיכינו , כאמור חודשיים ...
אני עדיין מרגישה נורא , אבל אומרת לעצמי שוב: " אין סיכוי שאני מפסידה את המפגש" .
אני מגייסת כוחות נפש שיש לי בעודפים ( ויש כנראה) ... מחכה לאלכסיי , אוספת את אליסה - וביחד אנו נוסעים לכוכב יאיר .
ההתרגשות , האנשים , האוירה החמה בביתו של יגאל עשו את שלהם ואני הרגשתי בסדר גמור .
פגשתי אנשים שאת חלקם הכרתי היכרות שטחית ואת חלקם הגדול הכרתי רק מהרשת .
פגשתי חברה שלמדה איתי באוניברסיטה ... היה מדהים לגלות שמאחורי המקום של ג'וליאנה - עומדת בחורה חמודה במיוחד שלמדה איתי ...
היה כייף גדול , לדבר , להכיר .
מעניין במיוחד היה משחק ההיכרות שערכנו , כל אחד הציג חבר/ה על פי הבלוג שהחבר/ה - כותב/ת ...
אלכסיי , שאותו פגשתי בבוקר המפגש ואנחנו ממש לא מכירים - הציג אותי דרך פוסט שלי - שהוא קרא ...
מעניין מה אנשים חושבים עליך - דרך דברים שכתבת ...
המפגש השאיר טעם של עוד .
תמונות של יגאל אתם יכולים לראות כאן .
תמונות של אילנה אפשר לראות כאן .
סרטון מדליק של אלכסיי כאן .
אלא מה?
ברגע שחזרתי הביתה בצהריי יום שישי , נגמרו לי עודפי כוחות הנפש ... והוירוס הזה , ש"דחיתי" - כי לא היה לי נוח ... השתלט עלי לשבוע ...
עכשיו אתם מבינים למה לקח לי כל-כך הרבה זמן לכתוב על המפגש?...

יום שני, 11 במאי 2009

פאגאניני ודניאל שלי

דניאל שלי .
אחיניתי האהובה בת השבע .
כבר כתבתי עליה כאן .
סיפרתי עד כמה אני אוהבת אותה .
דניאל שלי .
שהוריה , אחי וגיסתי - בחרו לגדלה במקום אחר .
כולנו מתגעגעים אליהם , כל הזמן . גם הם מתגעגעים אלינו ... אבל החיים שם טובים ונוחים כנראה
ולכן אנחנו רואים את דניאל - במקרה הטוב , פעם בחצי שנה , ובמקרה הפחות טוב - פעם בשנה ...
כל פעם שאחי ומשפחתו מגיעים לארץ , דניאל ואני מנהלות שיחות עמוקות באנגלית . אחי , נוזף בי מדי פעם :"דברי איתה עברית! אני רוצה שהיא תדבר בעברית"...
אבל אני לא מתאפקת ... קשה לי לעמוד בפני האנגלית השוטפת של הפיצפונת הזאת ... הנאה צרופה לשמוע אותה מדברת ...
דניאל שלי .
בפעם האחרונה שהם היו פה - נסענו להורים כדי להיפגש .
דיברתי עם אחי בטלפון לפני , והוא אמר לי:" אל תתנפלי על דניאל ... אל תקפצי עליה , תני לה להתאקלם לאט לאט"...
נעלבתי קצת , אני מודה ... אחי הקטן - אבל ... אבא של דניאל ...
בשקט בשקט נכנסתי לבית הורי , הרי התבקשתי "לא להתנפל"...
בעיניים נוצצות הבטתי בדניאל , והיא?...
איך שהבחינה בי , זנחה את גינוניה האמריקאים ורצה אלי בצעקות שמחה: "שרה'לה! שרה'לה!"
לתדהמתו הרבה של אביה ... אחי הקטן ...
הנפתי אותה באויר , חיבקתי אותה צחקתי מרוב אושר ואמרתי לאחי בהתנצלות :"היא התחילה" ...
דניאל שלי .
לפני יומיים קיבלתי סירטון במייל .
דניאל מנגנת את פאגאניני בכינור . מנגנת יפה מאוד , יחסית לילדה בת שבע , אלא מה?
בבית ניגנה דניאל בעל פה , ועל הבמה המורה נתנה לה את התווים שבילבלו אותה ...
אבל למרות הכל , תראו בעצמכם :
היא לא נהדרת , דניאל שלי?...




יום רביעי, 6 במאי 2009

"כזה? עוד לא היה לנו כאן"...

צהריים ושקט . אני מנצלת את הזמן לסדר את הספרייה . לפעמים אני מגיעה למדף מסוים , רק כדי להחזיר ספר למקום ומוצאת שם בלאגן כזה - שאינני יודעת איך קוראי מצליחים לעשות ...
תוך כדי השקט אני שומעת קולות מהכניסה לספריה . שתי אימהות צעירות שילדו לא מזמן אחת בן והשניה בת - נכנסות עם העגלות לספריה .
איזה כייף שאת כאן - אומרת אחת מהן , תמליצי לי בבקשה על משהו קליל , כייפי שמתאים להנקה ...
היא מניחה ערמה של ספרים על הדלפק שלי , וביחד הן פונות לספריית הילדים .
אני קצת מתפלאה ... כשמישהו מבקש ממני המלצה לספר , בדרך כלל הוא ניגש איתי אל בינות למדפים , אני בוחרת ספר - ממליצה עליו , בוחרת עוד ספר - מספרת עליו קצת , וככה אנחנו בוחרים ביחד ...
אבל ניחא ...
אני בוחרת לה שני ספרים . את זה ואת זה .
בעודי הולכת לכיוון ספריית הילדים כדי לתת לה את הספרים שבחרתי עבורה - אני שומעת אותן מדברות .
האחת , שזו לה הפעם הראשונה בספריה שלנו מתפעלת בקול:
"תראי איזה יופי כאן ! כמה ספרי ילדים " ... "אמרתי לך " עונה חברתה .
אני מציצה אליהן ... ומה אני רואה?
שתיהן מניקות ... בין המדפים ...
יושבות להן , מדפדפות בערמת ספרי ילדים ומניקות ...
מה אני אגיד לכם?
ראיתי פה כבר הרבה דברים ...
אבל דבר כזה ... עוד לא ראיתי ...